אלו יתרונות יש עבור התינוק וההורים בחלוקת זמני הורות שווים,
כבר מהלילה הראשון?
מידע חשוב להורים בזוגיות, בהורות משותפת, ולאחר גירושין.
לצד הקונצנזוס הקיים של 111 מומחים מרחבי העולם לכך שטובת הילד היא טיפול שווה של שני הוריו, קיימים יתרונות נוספים שכדאי להכיר:
1- טיפול הורי שווה משפיע לטובה על האם, פיזית ורגשית, באופן משמעותי.
כך האם יכולה לנוח מחצית השבוע, להחלים במידת הצורך, ולהיות מוגנת יותר מדיכאון אחרי לידה, מעומס רגשי ונפשי, ושלל תופעות שנובעות מהיעדר האיזון, והמחסור בטיפול שוויוני בין ההורים מההתחלה.
2- האב חווה קירבה וחיבור רגשי מיידי ועמוק יותר עם התינוק.
כיום לא מעט אבות מדברים על חיבור של האם לתינוק החדש, מול תחושת ניתוק וזרות שלהם. את המצב הזה ניתן לשנות לחוויה אחרת שנובעת מהטיפול בתינוק, דרכה האב לומד את התפקיד הטיפולי מרגע הלידה, וכך הוא שותף מלא בהמשך והורה עיקרי ולא משני, וחווה לכן חיבור רגשי אחר ועמוק יותר משך כל חיי ילדיו. זו השפעה ארוכת טווח שקשה לאמוד את כמות יתרונותיה.
3- התינוק מקבל קירבה רגשית ואהבה משני הוריו באופן שווה, במקום הורה מעורב, והורה שנדחק ומורחק לשעות רבות יותר בעבודה. קירבה שמספקת בסיסי רגשי רחב יותר לתמיכה עבור הילד ותחושת ביטחון.
עדיף כמובן שהפתרונות שיתאימו לכל זוג ספציפי יגיעו מתוך חיבור והבנה הדדית של צרכים, אך כאשר זה לא מתאפשר, ויש קונפליקט, חשוב שהצרכים של כולם ילקחו בחשבון. לכן חשוב שברירת המחדל במקרה של אי הסכמה תהיה – שוויון מלא בהורות. זו הדרך בה נראה שרוב הצרכים החשובים ביותר מתמלאים.
מה לגבי הנקה?
ראשית, על פי נתוני משרד הבריאות על הנקה, שפורסמו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בתוך חצי שנה מהולדת התינוק, כ-70 אחוז מהאמהות כבר אינן מניקות בפועל, כך שעבור מרבית התינוקות טיעון ההנקה כצידוק לזמן מועט יותר עם האב, אינו רלוונטי מיסודו.
מעבר לכך, יחד עם ההבנה שלהנקה יש חשיבות בריאותית, האם היא חשובה יותר מנוכחות של אב בחיי התינוק? האם נוכל לקבל שימוש בתואנה זו ולהפריד בין אב לבנו לתקופה ארוכה? – בוודאי שלא.
התפתחותו הרגשית של התינוק חשובה ואין להתעלם ממנה. כפי שקבעו ונימקו בהרחבה 111 מומחים מרחבי העולם להתפתחות הילד במסמך ההסכמה, צרכי התינוק ניתנת למילוי באופן מלא רק כאשר הוא חווה התקשרות רגשית בריאה לשני הוריו, דרך טיפול יומיומי ונוכחות של שני ההורים לצד התינוק החל מהלילות הראשונים.
אז מדוע בכל זאת ישנו קושי במעבר החברתי להורות שוויונית?
רובינו חונכנו בחברה בה האם מילאה את תפקיד המטפלת העיקרית, מה שמתגבש לכדי לזהות מגדרית, שעשויה להקשות אצל חלק מהאמהות על חלוקה שוויונית יותר של תפקידי הטיפול עם האב.
חשוב לשים לב לכך, שהטענה שהזנה באמצעות הנקה משמעותית יותר מטיפול ישיר וקירבה לתינוק של שני ההורים, כולל ההשפעה הרגשית על הקשר עם האב למשך שארית חיי התינוק, אינה נובעות מעובדות ומציאות. ככל הנראה היא נובעת מהקושי הרגשי לחלוק בהורות, ומתחושת חשש מאיבוד הזהות המגדרית המקושרת עמוקות לאמהות ומהתניות חברתיות שכדאי לנו לשחרר.
ולצד ההבנה הזו, יש לא מעט פתרונות לנושא ההנקה, להורים שמעוניינים בכך.
לרוב, אלו כלל לא נדרשים, שכן גם במקרים הנדירים יותר של גירושין עם תינוק שרק נולד, הגירושין שכוללים גם מעבר דירה יכולים במרבית המקרים להיות מיושמים גם אחרי שלב ההנקה, שהוא לרוב קצר ממילא.
פתרון שאיבת החלב הוא כמובן בחירה פשוטה יחסית ליישום. וכאשר עולה ההתנגדות לשאיבה, יש לבחון האם היא מקושי טכני שניתן לפתור, או שמקורה בהתנגדות אישית-רגשית ולא מפני שאינה פתרון מיטבי, במיוחד לאור העובדה שנשים רבות מאוד שואבות בעצמן, גם בתוך הזוגיות.
אם זה טוב בתוך הזוגיות, זה כמובן גם טוב מחוץ לה. זה בעיקר מצריך נכונות וגמישות.. והבנה שלילד ולאב
יש גם צרכים רגשיים חשובים משלהם, כמו לאם, ושמילוי שלהם מיטיב במישורים רבים עם כלל המערכת המשפחתית.
כיום נדיר שהשוויון הזה מתקיים, מפני שגם השוויון באחריות ומטלות הפרנסה בין ההורים אינו מתקיים.
כל עוד הורה אחד בעיקר מפרנס, הוא לא פנוי לטיפול.
האם חופשת הורות לאבות היא הצעד המתבקש הבא?
אכן, צעד חשוב לקראת שוויון בהורות יהיה חופשת הורות ארוכה בתשלום גם לאבות, במקביל לאמהות.
כך גם בתוך הנישואין זה יהיה אפשרי לאב לטפל בפועל וללמוד את התפקיד ההורי בפרק זמן דומה לאם.
כמובן שזה חלק מהשינוי החברתי הרחב יותר שגם נשים וגם גברים יכולים לבחור לעבור.
העניין הוא שכדאי להתחיל באופן אקטיבי בתוך הזוגיות ולא לחכות שכלל החברה תשתנה.
איך מקדמים שינוי חברתי והורות שווה?
ראשית כל, דרך קידום חקיקה שוויונית שתטיל אחריות שווה לצד זכויות שוות, על שני הצדדים.
אחריות כלכלית שווה לשני ההורים לא תוכל להתקיים כל עוד מתקיים החוק העברי המחייב רק את האב לשאת בתשלום מזונות ילדיו לאחר הגירושין ופוטר את האם. כמובן שתיקון החוק חשוב שיכלול התאמה לזמני הטיפול והשכר של שני ההורים, כך שגם האם תהיה מחויבת באחריות שווה לפרנסה לאחר הגירושין.
הגיע הזמן לאחריות טיפולית שווה לשני ההורים – ביטול חזקת הגיל הרך, וחיוב שני ההורים לאחר הגירושין לחלוק בזמני הטיפול באופן שווה, כל עוד לא הגיעו ביניהם להסכמה אחרת כמובן.
כיום, המצב הנפוץ הוא שבנישואין, האם מקבלת יותר אחריות טיפולית, והאב יותר אחריות כלכלית.
כל עוד זה בהסכמה בין שני הצדדים, אין עם זה בעיה. לצד זה, זוגות רבים כבר מאזנים יותר ויותר את התמונה, האבות לוקחים את הילדים מהגן, ונשים עובדות יותר שעות בעבודה. מרגע שההסכם הזוגי פג והזוג נפרד, חשוב שההסכם החדש יהיה כברירת מחדל שוויוני לחלוטין, ולא יקח זכויות מאף צד.
אם הנוסחה הישנה תהיה מקובלת על הזוג, הם יכולים להמשיך אותה, אך רק בהסכמה.
אי איזון – אפשרי בהסכמה אם הצדדים סבורים שייטיב איתם. ואיזון – נותר ברירת המחדל כאשר אין הסכמה. כך נראה שהזכויות של כולם נשמרות באופן האופטימלי, גם אם לא באופן מושלם.
