על מיתוס הכוח הזכרי – וורן פארל


"יש לנו חור גדול בחברה, במקום בו חמלה לגברים ונערים צריכה להיות." וורן פארל

המילה – גברים – מה היא מעלה בדעתכם?
כתבה קצרה, אך מרשימה ומלאת תובנות זו, עשויה לאתגר את המושג ולהציע כמה מחשבות חדשות.
נכון, זו כתבת טלוויזיה ישנה, משנות ה90, אך הרעיונות המוצגים בה – הם מהעתיד, מהפכניים ופורצי דרך, וסביר להניח, שאפילו היום, את רובם עדיין לא שמעתם.

הכירו את ד"ר וורן פארל, אביה הרוחני של תנועת הגברים, והאיש שהקדים את זמנו בדור, אשר חזה כבר בשנות השבעים את חשיבות המהפכה לשחרור גברים מתפקידי המגדר שלהם, אשר הולכת ותופסת תאוצה במהירות בשנים האחרונות.

פארל היה פעיל מוכר בתנועה הפמיניסטית כעשור, הרצה למען זכויות נשים, ואף היה לחבר הנהלה בתנועה הפמיניסטית הגדולה בארה"ב NOW (ועדיין מחזיק כרטיס חבר בתנועה)
.בעקבות פעילות זו, הבין שלצד המאמצים הרבים והחיוביים שערך לשיפור מצבם של נשים בחברה, חשוב שנבחן גם מה נוכל לעשות למען גברים במקומות בהם הם נפגעים,
והחל לפעול להעלאת מודעות לבעיות ולמצוקות שאנחנו, האבות, האחים, בני הזוג והחברים שלנו מתמודדים איתן בחברה.

כדובר, פארל ידוע באתגרים שהציב לקהל בחוויות של היפוך תפקידים, בכדי לאפשר לשני המינים "לצעוד קילומטר בנעלי המין השני."
ההתנסויות המפורסמות ביותר שלו היו: "תחרות יופי לגברים" ו"היפוך תפקידים בדייט" לנשים. בתחרות היופי לגברים,
כל הגברים מוזמנים לחוות את "תחרות היופי של היומיום שאף אישה לא יכולה להימלט ממנה."

ב"היפוך תפקידים בדייט", כל הנשים הוזמנו "להסתכן בכמה מתוך 150 הסיכונים לדחייה, שגברים לרוב חווים משלב קשר העין ועד לקשר מיני ורגשי."
פארל מציע שעלינו לעבור מתנועה למען נשים ותנועה למען גברים, אל תנועת מעבר מגדרית, שתסייע לכולנו להשתחרר מתפקידי העבר הנוקשים, לעבר תפקידי העתיד הגמישים יותר.
שחרור מלא של נשים מתפקידיהן המסורתיים וההתניות החברתיות הרבות שהן עדיין סובלות מהן, כרוך בכך שגברים ישחררו גם הם את עצמם מהתפקידים שלהם,
וכולנו נכיר במצוקות ובבעיות המתלוות לתפקידים שגברים גילמו במשך הדורות. בעיקר בתפקידי המגן, והמפרנס והשלכותיהם. ניתן להן מקום, נטפל בהן ונתקדם עוד שלב קריטי באבולוציה החברתית מגדרית, למקום נעים יותר, בו מוצעות חמלה, בטחון פיזי ורגשי, וחופש בחירה רחב יותר לכולנו.
ישנו מקום אחד בו כחברה וכיחידים קשה לנו לתת אמפתיה. כל כך קשה, אשר לעתים, מניסיוני, אפילו מאתגר רק להעלות את הנושא לשיחה,
מבלי לעורר חוסר עניין, התנגדות מועטה, או רבה, וזהו המקום של אמפתיה למצוקות וסבל של גברים, ונערים.

אני מנחש שמאחורי ההתנגדות יש סיבות רבות, אחת מהן עשויה להיות האמונה כי "גברים הם חזקים, עצמאיים, לא פגיעים במידה רבה, ויכולים להסתדר לבד."
את האמונה הזו מציע לנו פארל לבחון מחדש. בנים מחונכים בעקביות לדכא את הרגשות שלהם בכדי להכין אותם לתפקיד החברתי: המגן/הלוחם/החייל/המפרנס.
הם מקבלים פחות ופחות מגע מגיל צעיר מאוד, נחשפים לאלימות שנתפסת כמקובלת בכדי "לחשל" אותם,
מחונכים על ידי ההורים והסביבה לפעול בתוקפנות רבה יותר בכדי להשיג את המטרות שלהם,
וזוכים לצורות שונות של אלימות רגשית ולעתים פיזית, באם אינם מצייתים לתבנית שיצרו אחרים עבורם.
רבים מהגברים שאנחנו מכירים מחזיקים בתוכם בטראומות נפשיות, רגשיות פיזיות ומיניות שלא שיתפו מעולם באופן מלא,
בשל האיסור להראות חלש ופגיע המנוגד כל כך לתפקיד החברתי .

גברים גם מחונכים להתעלם מהבריאות שלהם
בכדי להתאים לתבנית הגבר החזק והמגן, מה שמוביל בין היתר לפגיעה קשה בתוחלת החיים.
בכתבה זו מסביר ד"ר וורן פארל, חוקר בתחום הפוליטיקה המגדרית, את המושג שטבע את שמו: The Disposable Man
הגבר הניתן להקרבה, המסביר איך הגענו לכאן, ואיך לשנות את המצב הקיים, בו:
כשמונים אחוז מהמתאבדים הם גברים,
מרבית הנרצחים והנפגעים מאלימות הם גברים, תשעה מתוך עשרה חסרי בית הם גברים, מרבית הסובלים מהתמכרויות הם גברים, מרבית האסירים הם גברים,
קרוב למחצית מהנפגעים מאלימות במשפחה הם גברים ואנו לא יודעים זאת, כמו גם מרבית הנפגעים והמתים בתאונות עבודה,
מרבית המתים במלחמות, ועוד רשימה ארוכה של נפגעים, שחלקם הגדול, במרבית הזמן, שקוף עבורנו, עם מיעוט מודעות חברתית ורגשית לסבלם,
ומיעוט משאבים כלכליים המופנה אליהם ביחס לכמות הנפגעים באוכלוסייה. עבור כל אוכלוסייה אחרת,
סימנים אלו היו נחשבים לסימני מצוקה הדורשים טיפול ותשומת לב ציבורית,
פארל מסב את תשומת ליבנו לכך שכאשר מדובר בגברים, אין זה מתרחש. הוא מבקש להעלות לכך מודעות, בכדי שמצב זה ישתנה ואוכלוסיות מצוקה רבות אלו יקבלו גם הן טיפול ראוי
 אם נרצה לעבור לשלב הבא בהתפתחות שלנו כחברה, חשוב שנשים לב גם למקומות בהם גברים נפגעים,
לצד המשך תשומת הלב והטיפול החשובים גם כן למקומות בהם נשים נפגעות. הגיע הזמן שננוע יחד למקום
שבו כולנו תומכים בשינוי עוולות ואפליה, כשהם נגד כל אדם באשר הוא,
ונחוש גאווה לתמוך בכך בגלוי. דרך אחת בה נוכל לתמוך באבולוציה הזו, היא שיתוף בידע התומך בשינוי.

1 views

כתיבת תגובה